פתיחה: 26/5/2016
מודי אליאס - "קווים, צבעים, אמא"
אוצר: שוקי קוק
פתיחה ביום חמישי, ה-5 למאי בשעה 8 בערב.
קווים, צבעים, אמא.
מודי אליאס, יליד בומבי, עלה עם הוריו ארצה בשנת 1949.
זמן קצר לאחר מכן, נעלם אביו מחייו, האם ובנה עוברים לקיבוץ גינוסר והילד הצעיר עובר להתגורר בחדר הילדים, יחד עם שאר ילדי הקיבוץ.
רבות דובר על שיטת החינוך הקיבוצית דאז והשלכותיה על התפתחותם של חניכי החינוך השיתופי בבית הילדים מחקרים רבים ושונים הראו כי חסרון החום האמהי התומך והמטפל יצר את ה"מאצ'ו" הלוחם בסיירת הצנחנים, ומצד שני, גם את האמן הרגיש, ההולך, כאחיו שבסיירת, עם חוסר פנימי עמוק, המוצא ביטויו ביצירתיות, בדרכים השונות של אישיותו...
מודי, חניך השיטה, מצא את דרכו אל האמנות. יצירתו נעה בין מרידה במוסכמות עד התרפקות על מקורות חום ושייכות.
בבגרותו, סועד מודי את אימו, החיה בחדרה שבקיבוץ.
כמעשה "הפוך על הפוך", מול חייו בבית הילדים... מלווה אותה מודי, ער לעשייתה ואמירתה, ממרומי חייה, על הדרך שעברה כאם, צופה בעשייתה בחוג לציור שבמקום, קשוב לצבעים, לקומפוזיציות, לקווים, הפורצים בבגרותה מתוך אישיותה הצבעונית, הטועמת את חייה על ציר הזמן.
אני מלווה את מודי מספר שנים, בוחן את אמירתו, המרדנית לעיתים, עושה שימוש בסמלים פולחניים ואחרים, מנתץ מיתוסים לכדי חמרי אמנות, עם אמירה, פוליטית חברתית, אשר ודאי גורמת לחלק מאזרחי הארץ הזו להרמת גבה...
סדרת העבודות בתערוכה הנוכחית, מתייחסת להתרפקות ורוך... מודי מתבסס על ציור אחד, צבעוני ואבסטרקטי, אותו ציירה אמו בימיה האחרונים בקיבוץ. הדימוי האמהי שאוב מכובע קש סטנדרטי, מבט אליו מהצד משגר את הצופה ישירות אל בטן הריונית של אם, או שד אמהי, מלא חלב, ליניקה...
ציור האם האמור פורק על ידו למקטעי חוויות, המשועתקים, ומודפסים כיחידה עצמאית, בעלת ערכים חווייתיים אישיים משלו, תוך דיאלוג פנימי עם התצורה, הצבע, והאימא היוצרת...
פרטים מתוך המקטע, מיושמים בהדבקה על כובע הקש, שנמרח בגבס, הוקשה, והפך לפלטפורמה "ready made", המזכירה לנו את החוויה האמהית, שד ליניקה, בטן נושאת ולד... על חלקם, יצר מודי טקסטורות שונות, חיספוסי חיים מתוך עולמו העשיר והמיוחד.
סדרת העבודות שבתערוכה - כובעים ומקטעי ציור, צבעוניים, מהווה עבורי אמירה אמנותית רגישה, נוגעת עד כדי כאב לעיתים, במערכת יחסים מורכבת, של ילד ואמא, מנוקדת מבט שבה הילד, כ"מבוגר אחראי", אומר, מספר סיפור חייו, מרמז על מכאוביו והאושר שחווה, על חוסרים בילדותו והגשמתם כבוגר...
אני, מתוך מסע חיי שלי, התרגשתי מהסיפור האנושי על יחסי אם ובן, התחברתי, ויחד עם האיש הרגיש והמיוחד הזה פיתחנו את ציור האמא וכובעיו של מודי לאמירה משמעותית ומרגשת.
קווים, צבעים, אמא.
מודי אליאס, יליד בומבי, עלה עם הוריו ארצה בשנת 1949.
זמן קצר לאחר מכן, נעלם אביו מחייו, האם ובנה עוברים לקיבוץ גינוסר והילד הצעיר עובר להתגורר בחדר הילדים, יחד עם שאר ילדי הקיבוץ.
רבות דובר על שיטת החינוך הקיבוצית דאז והשלכותיה על התפתחותם של חניכי החינוך השיתופי בבית הילדים מחקרים רבים ושונים הראו כי חסרון החום האמהי התומך והמטפל יצר את ה"מאצ'ו" הלוחם בסיירת הצנחנים, ומצד שני, גם את האמן הרגיש, ההולך, כאחיו שבסיירת, עם חוסר פנימי עמוק, המוצא ביטויו ביצירתיות, בדרכים השונות של אישיותו...
מודי, חניך השיטה, מצא את דרכו אל האמנות. יצירתו נעה בין מרידה במוסכמות עד התרפקות על מקורות חום ושייכות.
בבגרותו, סועד מודי את אימו, החיה בחדרה שבקיבוץ.
כמעשה "הפוך על הפוך", מול חייו בבית הילדים... מלווה אותה מודי, ער לעשייתה ואמירתה, ממרומי חייה, על הדרך שעברה כאם, צופה בעשייתה בחוג לציור שבמקום, קשוב לצבעים, לקומפוזיציות, לקווים, הפורצים בבגרותה מתוך אישיותה הצבעונית, הטועמת את חייה על ציר הזמן.
אני מלווה את מודי מספר שנים, בוחן את אמירתו, המרדנית לעיתים, עושה שימוש בסמלים פולחניים ואחרים, מנתץ מיתוסים לכדי חמרי אמנות, עם אמירה, פוליטית חברתית, אשר ודאי גורמת לחלק מאזרחי הארץ הזו להרמת גבה...
סדרת העבודות בתערוכה הנוכחית, מתייחסת להתרפקות ורוך... מודי מתבסס על ציור אחד, צבעוני ואבסטרקטי, אותו ציירה אמו בימיה האחרונים בקיבוץ. הדימוי האמהי שאוב מכובע קש סטנדרטי, מבט אליו מהצד משגר את הצופה ישירות אל בטן הריונית של אם, או שד אמהי, מלא חלב, ליניקה...
ציור האם האמור פורק על ידו למקטעי חוויות, המשועתקים, ומודפסים כיחידה עצמאית, בעלת ערכים חווייתיים אישיים משלו, תוך דיאלוג פנימי עם התצורה, הצבע, והאימא היוצרת...
פרטים מתוך המקטע, מיושמים בהדבקה על כובע הקש, שנמרח בגבס, הוקשה, והפך לפלטפורמה "ready made", המזכירה לנו את החוויה האמהית, שד ליניקה, בטן נושאת ולד... על חלקם, יצר מודי טקסטורות שונות, חיספוסי חיים מתוך עולמו העשיר והמיוחד.
סדרת העבודות שבתערוכה - כובעים ומקטעי ציור, צבעוניים, מהווה עבורי אמירה אמנותית רגישה, נוגעת עד כדי כאב לעיתים, במערכת יחסים מורכבת, של ילד ואמא, מנוקדת מבט שבה הילד, כ"מבוגר אחראי", אומר, מספר סיפור חייו, מרמז על מכאוביו והאושר שחווה, על חוסרים בילדותו והגשמתם כבוגר...
אני, מתוך מסע חיי שלי, התרגשתי מהסיפור האנושי על יחסי אם ובן, התחברתי, ויחד עם האיש הרגיש והמיוחד הזה פיתחנו את ציור האמא וכובעיו של מודי לאמירה משמעותית ומרגשת.
שוקי קוק, אוצר התערוכה
עיתונות
|
|
אייטם מתוך תוכנית "היום שהיה" בערוץ 10
10/8/2016 |
|
|
כתבה בעיתון "ג'רוסלם פוסט"
(Jerusalem Post) 3/6/2016 |
|
|
כתבה במקומון תל אביב
26/5/2016 |